כתב: אוהד מאיר , אח ליוגה ומנחה בצוות
״בדרך כלל חושבים על יוגה וגמישות פיזית, פחות על הרווח המנטלי שהיא מביאה איתה.
ביוגה התרגול הפיזי הינו החלק הכי קטן בתרגול האישי של המתרגל היוגי.
“אדם זורע מחשבה וקוצר פעולה, זורע פעולה וקוצר הרגל , זורע הרגל וקוצר אופי, זורע אופי וקוצר גורל!״ (סוואמי שיבננדה)
במסע שאני עובר בשנים האחרונות, הבנתי את המשמעות של תרגול מנטלי ומודעות, המוח הוא שריר אומנם איננו יכולים למתוח אותו פיזית או להניע אותו מצד לצד כמו רוב האיברים והשרירים בגוף, מפה חייבים להבין שהתרגול המנטלי הוא הכרחי בדרך ולא ניתן להחסירו.
גמישות המוח- המוח שלנו הוא מערכת מתוחכמת של בקרה ושליטה, סוג של מחשב על.
אוסף מידע מבראשית בריאתנו עוד אי שם ברחם ואוגר את כל המידע בכוננים קשיחים שמאוד מסווגים ונשלפים בעת הצורך.
כל חוויה של טעם,ריח,רגש,סכנה הוא מעבד מנתח ושומר בצד.
במהלך ילדותינו המוח מאוד גמיש, ילדים הם מדענים שכל דבר זה ניסוי וטעייה , אין מידע שמור בהכרח על מה שאנחנו רוצים לעשות ולכן אין שום ביקורת או תחזית למה יהיה, ולילד זה חוויה מסעירה ומרגשת.
עם הזמן הנתונים שאספנו נותנים לנו יכולת לצפות את התגובה של הגוף והמוח לכל טעם.. סיטואציה.. חוויה... רגש... סכנה...
ואז עם התבגרותינו אנחנו מתחילים יותר לפעול לא מתוך חקירה אלא מתוך נורמות שהמוח מבין ומצפה לקבל.
פה מתחילה הבעיה.
הבעיה היא החוסר גמישות שלנו במוח, המקובעות, פועלים על פי אינסטקטים הגיונים לנו על פי חוויות עבר, סוג של טייס אוטומטי של ההכרה, שחוסם אותנו להיות מודעים באמת לכאן ועכשיו, במקום לחוות את הרגע אנחנו בתת מודע אוטומטית כבר מנתחים לתחזית מסויימת שמצפים לקבל.
בישראל, לצערנו אנחנו חיים במדינה לא נורמלית קצת, עוד הרבה לפני המלחמה.
בפוסטראומה הגמישות המוחית נפגעת בצורה משמעותית והרסנית. ברמה שמתבטאת בכל כך הרבה מובנים, אבל בעיקר בהימנעות שנובעת מפחד מתוכנת בהכרה למה שרוב הסיכויים נחווה ואם אנחנו לא חייבים לעשות זאת.. לא נעשה.. או שנמצא דרך לא לעשות... מניעה מהפחד לחוות טריגרים, סבל, או תזכורת עד כמה אנו מתמודדים עם אירועים לא נורמלים שנהיו חלק מהשגרה.
מאז שהתחלתי להבין את המידע הזה אני מכריח את עצמי יום יום לכבות את הטייס האוטומטי הזה.
הנסיון לחוות דברים מחדש. לא לתת לנתוני העבר לתעתע בי.
אצלנו במשרד אני משתדל לדרוש בהומור להביא מטעמים טעימים לפינת תה שהקמתי למשרד...
ואז הגיע פורים, כמובן שהגיע משלוח של אוזני המן לפינת תה החמודה שלנו במשרד.
אבל מה... אוזני המן פרג... איך אני שונא פרג... ואז חשבתי... אוהד.. אתה באמת שונא פרג? חשבתי לעצמי.. הפעם האחרונה הייתה כנראה בילדות כי מאז אני לא זוכר אי פעם שטעמתי אפילו רק זיכרון מתוכנת בכונן קשיח פנימה של תחושת גועל ופרצוף חמוץ.
אז אחרי קיטורים רבים על הפרג נשאר אחד אחרון... הוא הסתכל עלי ואני עליו במשך יומיים.. סירב לעזוב והבנתי בדיוק את הסיבה שהוא נשאר.
הוא בשבילי,
לתרגול אישי,
לשחרור,
לשינוי דפוס במוח.
אז אחרי יומיים של קיטורים וצחוקים מול הקולגות על כך שפרג זה לא אכיל.. אמרתי לעצמי יאללה אוהד כנס לתרגול פרג... התחלתי לחזור בראש עם עצמי:
"פרג זה אכיל, פרג זה טעים, וכו' כו'"
הפלא ופלא......
וואלה לא היה לי מדהים .. לא התאהבתי בפרג ..
אבל..... לא סבלתי, לא היה לי מגעיל... ורשמתי בהכרה ובגוף מידע חדש!
וזה אכיל!! הוציאו הודעה לתקשורת!!!
אז לאחר 32 שנה חברים.. הנה ההודעה לתקשורת:
אני מאשר בזאת שניתן לאכול אוזני המן פרג אחרי 32 שנה שחשבתי אחרת!
אבל בואו נודה.. עם חלווה או שוקולד הרבה יותר טעים...
מודה לקולגות המקסימות על ההזדמנות לשיעור הקטן-גדול הזה.
אם שרדתם.ן עד לכאן
מזמין אתכם.ן לקחת דבר מאוד קטן.. כמו אצלי עם אוזני המן פרג... בחרו לעצמכם את הדבר שנכון לעצמכם, לתרגל דרכו גמישות מוחית.
נשמח לשמוע איך היה 😉
חודש אדר שמח ומבדח״
Comments