top of page

מ-הכי ל-אחי: סיפור אישי של בוגר אחים ליוגה

עודכן: 6 בספט׳

לפני 4 שנים משהו בתוכי השתנה.

הרגשתי שהחיים סוגרים עלי.

מבלי להבין למה אני עושה את זה, התחלתי לפרק יסודות משמעותיים בחיי.

סיימתי מערכת יחסים יציבה,עברתי ממגדלי בארי בת"א לגור בקרוואן שלי בכפר החופש M הדרך, עזבתי משרה שיכלה להיות תפקיד חיי כמנהל התחרויות של איגוד האופניים, אחרי שתי קדנציות שהתפרסו על 10 שנים, במקביל לעסק שהוא מפעל חיי, "אימון אופניים לפיתוח אישי", שפועל 19 שנה בו אני עובד עם ילדים מיוחדים עם הכלי אופניים לעבר המטרות שלהם.

התכנסתי בתוך הקרוואן.

עשיתי את המינימום (שהיה עבורי המקסימום), לשמור על קשרים אישיים עם חברים ומשפחה שהם הנכס היחיד שלי. אחרי שכל חיי הבוגרים עברתי מזוגיות אחת לשנייה, מחויב ומרצה את כולם, ההתכנסות הייתה חשובה והכרחית עבורי, לראשונה הלכתי לטפל בעצמי במספר כיוונים שונים, למדתי להכיר את עצמי.


לאורך כל חיי מלווה אותי "אמת" חזקה ומובהקת - שאני לא כמו כולם.

אני רואה אנשים סביבי פשוט חיים את החיים שלהם, ואצלי זה לא יכול לעבוד ככה.

מה שהשגתי בחיים שלי הגיע במלחמות - בהתגייסות מלאה, שיכרון חושים וחירוף נפש.

תופסים אותי אחד האדם משום שפיתחתי מנגנוני פיצוי גאוניים מתוך הישרדות.

תמיד הייתי "הכי".

או "הכי טוב" או "הכי נבדל" שונה.


דמיינו לעצמיכם שבכל רגע נתון אתם יכולים לחטוף התקף שיביא אתכם לאובדן שליטה פיזי ונפשי, וככל שהסיטואציה יותר משמעותית עבורכם, ככה הסיכוי לאובדן שליטה גדל.

זה באופן כללי מה שאדם עם פוסט טראומה מתמודד על בסיס יומיומי או תקופתי.

משחק מתמיד של צבירת מתחים וניהול משאבים.

ואז גיליתי...

יש סיבה לרוגע ושמה "אחים ליוגה"!


לפני 10 חודשים הגעתי לתכנית אחים ליוגה בזכות גנגה, יזמת ומובילת התכנית, אותה אני מכיר מילדות.

שנינו גדלנו ביישוב יובלים. אנחנו קבוצת חברים מלוכדת שהרבה בזכותה אני מי שאני.

לא היה לי ניסיון עם יוגה לפני התכנית, לכןיזמתי מפגשי יוגה חברים בזום בהנחיית חבר שסיים קורס מורים.


התכנית "אחים ליוגה" פרוסה על פני חצי שנה:

- ריטריט פתיחה באשראם במטע –

- מפגשים שבועיים של יוגה ושיתוף בזום –

- ריטריט סיום באשראם במטע -


בריטריט הפתיחה הרגשתי שהגעתי הביתה!

היה שם מרחב בטוח לכל התנהגות, מחשבה, שיתוף או התפרצות.

חבריי הטובים מהבית מקבלים אותי על אף ה"שריטות שלי", זה מדהים ולא מובן מאליו.

באחים ליוגה הרגשתי לראשונה

"שרוט בין שרוטים"

וזה עבד כמו "מינוס ומינוס= פלוס" 😊

הרגשתי שלם וששום דבר לא חסר בי.



ב-3 חודשים הראשונים התמדתי בתרגול בכל הכח ולאחר מכן נסיבות החיים לקחו חזרה את הפיקוד (כל כך אופייני לי), כאשר נסעתי להעביר את הקיץ בחווה בפורטוגל שהקמנו קבוצת חברים, התרגול היומיומי נפסק ואיתו המפגשי חברים בזום.


נחתתי מפורטוגל ישר לריטריט הסיום של אחים ליוגה שהיה עוצמתי ומואר, והביא מומנטום מחודש להמשיך לתרגל. כשחזרתי לקרוואן הבנתי שאני חייב לייצר לעצמי מעטפת תומכת תרגול שתסייע לי להגיע לרמה הבאה של המשאב המדהים הזה, שהתגלה ככלי יעיל להתאפס, לשחרר מתחים ולהתקדם לקראת הגרסה הטובה ביותר של עצמי.

ראיתי את הפוטנציאל של התרגול ולא הייתי מוכן לפספס את המומנטום. אז עשיתי מהלך ונרשמתי ל-TTC – קורס מורים ליוגה שהתקיים באשראם "יוגה במטע".

שמתי את עצמי בקורס שהינו אנטי-תזה שלי ויצריך ממני לשנות הרגלים ב-180°.

עשיתי הכנה משמעותית לקראת הקורס כולל להתרגל לקום בבוקר, להימנע משתיית קפה וחומרים משני תודעה אחרים. בחודש שלפני הקורס ישנתי שעה/שעתיים בלילה בעקבות גמילה, סטרס והתקפים שהתמודדתי איתם.

בימים הראשונים של הקורס המשכתי לא לישון בלילה ולהתמודד עם סיוטים וזיעה מרובה.

ידעתי שמשהו הולך להתפוצץ, הרגשתי שלא אוכל להחזיק את הקצב והשחיקה.

ואכן מהשבוע השני התחלתי לוותר על נוכחות בשיעורים מסוימים, הפסקתי לנסות להכין שיעורי בית ומשימות וההתקפים וההתנגדויות גברו. הפסקתי לספור כמה פעמים יצאתי משיעור יוגה או פילוסופיה נסער, הולך אל היער הסמוך לאשראם, צועק, בוכה ופורק מתחים.

וחוזר לאשראם.



אחת התובנות שלי בקורס מורים היא שהגישה שלי לריפוי תגיע דרך התמסרות למשהו שהוא גדול ממני. הבנתי שהסבל מקורו באגו וכל עוד אני עושה את מה שאני עושה עבור משהו שהוא גדול ממני, הסבל מצטמצם. ללמד יוגה לדוגמא, או לשטוף כלים כאשר אני כולי בנתינה ולא חושב על "כמה סירים נשארו?" או "כמה מעריכים אותי על ההתנדבות שלי".

אגב, שטפתי בקורס יותר כלים ממה ששטפתי כל החיים שלי ונהניתי מכל רגע😊


הערך של עשיית פעולה למען משהו גדול הוא עצום ומתעצם ככל שהאגו מנופח.

זה נקרא "קרמה יוגה" וזו בעצם היוגה הראשונה מבין ארבעת דרכי היוגה ומטרתה היא ניקוי וטיהור ההכרה.



יש שינוי משמעותי ואובייקטיבי בתפקוד שלי בחודשים האחרונים:


  • לפני הקורס קמתי ב-11:00 מהמיטה,

מאז הקורס אני קם ב-07:00-08:00 פותח את היום עם תרגול מדיטציה, פראנה יאמה (נשימה יוגית),

שיעור שיבננדה קלאסי וקריאה רוחנית.


  • אני בזוגיות 3 וחצי חודשים. אנחנו קמים יחד בבקרים לתרגול משותף בהנחייתי. מכבדים אחד את השנייה. הביחד שלנו טבעי, מקרב ומרפא.


  • איני תלוי בקנאביס או בחומרים משני תודעה אחרים כדי להירדם. אני חופשי מזה.


  • העברתי כ- 10 שיעורי יוגה בחודש האחרון והחזרתי את שיעורי היוגה השבועיים לחברים בזום בהנחייה של בועז ושלי לסירוגין.


  • אני נושם במהלך היום נשימות יוגיות מה שמחזיר אותי לכאן ועכשיו באופן מיידי.


  • בשבועות האחרונים עשיתי פעולות אקטיביות להוציא לאור תכנית מגירה שלי לעבודה עם ילדים במוסדות חינוך מיוחד עם באמצעות רכיבה על אופניים. אני מחובר למטרה לעשות הבדל בחיים של אנשים ועם כוונה לצאת מגירעון חזרה לשפע כלכלי


**הצטרפתי לצוות "אחים ליוגה" **

כרגע אעביר שיעורי יוגה שבועיים לקבוצת הבוגרים (פתוחה לבוגרי כל המחזורים),

כשבאופק יש כוונה להיכנס לתפקיד פעיל ומשמעותי בהובלת המחזורים הבאים של התכנית אינשאללה🌿🤞🏽




אני רוצה לשתף ולהאיר את עיניכם למשהו גדול ומרגש שמתהווה בימים אלה:

צוות הובלת פרויקט אחים ליוגה מתרחב. תחת עמותת "אחים ליוגה" שנפתחה השנה בהובלת גנגה (נטע), בכוונה לפתוח מחזורים חדשים של אחים ליוגה ולייצר מעטפת תרגול ותמיכה לבוגרי התכנית.

אני מתרגש מהמעמד, ומהאפשרות להיות חלק מהדבר הזה שהוא תמצית הטוב🌿


352 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page