כשאין כוחות – השבילים שמזכירים לי איך להמשיך - דרך עשייה והתמסרות

יש ימים ששואלים אותי: מאיפה הכוחות שלך? ואני רוצה להיות כנה – לפעמים פשוט אין. לא תמיד אני מתעוררת עם תחושת השראה או עם מרץ לעוד יום מלא משימות. להפך – לא פעם, על בסיס קבוע כמעט, אני נדרשת לעצור. לקחת "שבת" קטנה משלי, או רגע זמן שבו אני מתרוקנת מכל מה שהמערכת – המנטלית, הרגשית והפיזית – אספה בתוכה.

בזמנים האלה אני לומדת מחדש כמה חשוב לדעת לעצור, להניח, לנשום, לאפשר לגוף ולנפש להתמלא מחדש מתוך נוכחות פשוטה. לפעמים זה מתבטא במנוחה, לפעמים בעשייה אחרת ושונה מהשגרה – יצירה, שירה, הליכה בטבע. עצירה כזו היא לא "בריחה" מהעשייה אלא חלק מהמקצב הטבעי של החיים, והיא חלק בלתי נפרד מהכוח שמאפשר לי להמשיך.

ובצד זה – התרגול אולי הכי פרקטי, ממלא ומשחרר שאני פוגשת בחיים שלי הוא קרמה יוגה. זה התרגול של העשייה למען האחר, לא מתוך ביטול עצמי אלא מתוך היזכרות עמוקה שה"עצמי" שלי נמצא גם באדם שמולי.

כשאני נכנסת לפעולה מתוך המקום הזה – כל דבר, מהכי קטן ועד הגדול – מתמלא במשמעות אחרת. הנתינה הופכת להיות מקור להזנה, השירות הופך להיות חיבור, והחיים עצמם הופכים להיות מגרש לתרגול מתמשך.

אני מגלה שדווקא הנתינה היא זו שמחזירה לי את הכוח. כשאני מתבוננת בעיניים של מישהו ורואה בו לא רק סיפור אישי אלא נשמה חיה, כשאני בוחרת להיפתח אל האחר – אני בעצם נזכרת שגם אני חלק מהשלם הזה. אין כאן "אני" ו"אחר", אלא תנועה של חיים אחת גדולה.

מוזמנים/ות להאזין ולעקוב - אחים לגיטה פודקאסט על יוגה, דרך החיים

וכאן נכנסת גם בהקטי יוגה – הדרך של הלב. ההתמסרות, השירה, האמונה שמשהו גדול יותר עובר דרכי. למשל, כשאני בוחרת שיר שאני אוהבת ושרה אותו תוך כדי שטיפת כלים או קיפול כביסה, אני מרגישה איך ההכרה מתנקה מרעשים וממחשבות על מה שהיה ומה שיהיה. פתאום המטלה היומיומית הופכת לרגע של נוכחות, והגוף הופך להיות כלי של השראה ואהבה.

אז איך אפשר לתרגל את זה ביומיום? הנה כמה רעיונות פשוטים שכל אחד יכול להתחיל מהם כבר היום:

• לתת תשומת לב מלאה – להיות באמת נוכח בשיחה, להקשיב בלי להסיח את הדעת. הקשבה כנה היא מתנה עצומה.

• לתרגל נדיבות קטנה – חיוך, מילה טובה, החזקת דלת, עזרה לשכן. מעשים קטנים שיש להם כוח לרכך לבבות.

• להכניס כוונה לפעולות יומיומיות – לבחור שיר, מנטרה או אפילו משפט השראה, ולתת לו ללוות אתכם תוך כדי פעולה. כך מטלות יומיומיות הופכות לרגעי חיבור.

• להתרכז ב"אנחנו" – להזכיר לעצמי שוב ושוב שהחיים אינם "אני מולך" אלא "אנחנו ביחד בתוך זה".
  

קרמה יוגה היא לא אידיאל מרוחק או פילוסופיה עתיקה בלבד – היא תרגול חי ונושם, נגיש בכל רגע. היא מזמינה אותנו לזכור שכל פעולה יכולה להפוך לתפילה, כל רגע יכול להפוך לנתינה, וכל קשר אנושי יכול להיות מרחב של אהבה.

וכשאני חיה ככה – אני מגלה שלא רק שאני מצליחה להמשיך, אלא שהחיים עצמם הופכים להיות מלאים יותר במשמעות.

ואם קראת עד לכאן – אולי זה הרגע שלך למעשה קרמה יוגה קטן.אפשר לשתף את המילים האלו עם חבר/ה שלדעתך יוכלו לקבל מזה טוב ולהתחבר לקהילת האחים והאחיות ליוגה.

וגם – קח.י רגע לעצמך. לעצור לנשימה טובה, ולשאול בכנות:מה הדהרמה (הדרך הנכונה) של הרגע הזה בשבילי?האם זה הזמן להזין את עצמי, להתרוקן מכל מה שאספתי השבוע, לשבת בשקט ולהקשיב פנימה?או שאולי דווקא התעסקתי מספיק בעצמי להיום – וזה הרגע לצאת מעצמי, להיות בשירות לאחרים, מלא במוטיבציה והשראה?