בראש השנה אנחנו מורגלים להביט חזרה אל השנה שחלפה, לסכם, ולפתוח דף חדש. אך כשמתמודדים עם טראומה, הרעיון של "להתחיל מחדש" עלול להרגיש לפעמים כמו דרישה להתעלם ממה שקרה, כאילו אפשר פשוט למחוק את העבר בלחיצת כפתור. ביוגה, אנחנו לומדים שהתחדשות אמיתית אינה מחיקה של העבר, אלא שינוי היחס שלנו אליו. בדיוק כפי שהנשימה על המזרן אינה מנסה להעלים את האוויר שיצא אלא מפנה לו מקום כדי להכניס חמצן חדש, כך גם הריפוי הנפשי דורש מאיתנו ראשית להסכים לשחרר. השחרור הזה מתחיל בהכרות עם הדפוסים שכבר אינם משרתים...

מתי בפעם האחרונה הרגשתם שהמערכת שלכם פשוט "מלאה מדי"? שמחשבות, זיכרונות, דריכות מתוחה ועוררות יתר תופסים כל פינה פנויה בראש ובגוף, עד שאין שום מקום להיכנס בו - אפילו לא לאוויר חדש, לשקט או לתקווה? לפעמים אנחנו רוצים להרגיש טוב יותר, להכניס כוחות חדשים, שמחה או אורח חדש ומבורך של רוגע אל הבית הפנימי שלנו. אבל כדי שמשהו חדש ומזין יוכל להיכנס, אנחנו חייבים קודם כל לפנות את הפסולת, את מה שנצבר שם והפך לעומס כבד וכבר לא משרת אותנו. למה קשה לנו להכניס אור חדש? בהתמודדות עם פוסט-טראומה, מערכת העצבית...

בחום הכבד של אוגוסט, כשהטמפרטורות בחוץ מטפסות והעומס העצבי מבפנים גואה, תחושת המועקה רק מתעצמת. הניסיון להרגיע את המחשבות בתוך הסערה הזו דרך הראש, לא תמיד מצליח. אבל יש לנו כלי אחד, נגיש ופשוט, שמחובר ישירות אל מערכת העצבים: הנשימה. שיעור באורך חיים מהטבע אם נסתכל על הטבע, נגלה אמת פיזיולוגית מדהימה: הכלב נושם בקצב מהיר של 32-35 נשימות בדקה, וחי כ12-15 שנים בממוצע. בני האדם נושמים כ15-16 נשימות בדקה, וחיים כ70-80 שנה בממוצע. הצב נושם בקצב איטי של 1-2 נשימות בדקה, וחי מעל 150 שנה! המסר...