לבחור בחיים ולחיות אותם: הסיפור של נחום לאמור פרידמן

"אני חי וצומח עם פוסט-טראומה קשה מלחימה. היוגה עבורי היא דרך וערוץ שעוזר לי לבחור בחיים ולחיות אותם."

שמי נחום למור פרידמן, חבר קיבוץ מעגן מיכאל, נשוי למיטל, אבא למעיין ושקד ולצידי תמיד סמית', כלב השירות שמלווה אותי.

הייתי לוחם ומפקד בצנחנים. במהלך ההתמודדות שלי עם פוסט-טראומה, ניסיתי כל טיפול אפשרי רק שיכולתי בשביל להרגיש יותר טוב, להחלים ולצמוח.

חלק מהדרך שלי היה לעזור לאחרים ולחבר את ההתמודדות של הטראומה שהטבע חווה מאיתנו בני האדם, ליכולת התאוששות שלנו. אנחנו חלק מהטבע ואפשר לקבל ממנו הרבה תקווה ולימוד.

בקיבוץ שלי הפעלתי במשך שבע שנים פרויקט שעסק בזה, עבדתי עם נערים ועם מכינות קדם צבאיות, ולימדתי על החיבור שבין קיימות לבין היכולת לצמוח מטראומה.

את "אחים ליוגה" ואת נטע (גנגה) פגשתי ממש בתחילת הדרך של העמותה.

באותו זמן צעדתי קצת בדרך היוגה - לא עם תרגול קבוע, אבל הרבה עם הפילוסופיה של היוגה ומדיטציה. התאהבתי בעמותה, ומאז אנחנו צועדים ביחד.

לקח לי זמן עד שהצטרפתי לתוכנית "מסע לחיים", אבל כשזה קרה, זה היה מאוד מאוד משמעותי ועמוק. ברגע שראיתי שנפתח קורס מורים ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות.

בהתחלה זה היה כדי להעמיק ולהטמיע את התרגול לרמה יומיומית אצלי, אבל במהלך הקורס הבנתי שאני לא רק חושב, אלא יודע - שאני רוצה להעביר את הדבר הזה לאחרים ולשתף את הידע והניסיון האלה.

היום אנחנו מפעילים את "כפר שרה" בחוות אהרנסון, שם אנחנו משלבים יוגה רגישה לטראומה. החיבור הזה בין "אחים ליוגה" ל"כפר שרה" מרגש אותי ברמה האישית. הספקנו לתת מענה למאות לוחמים ולוחמות, ולהראות להם את החשיבות של הטיפול והשיתוף.

המסע הזה הוא לא קו ישר. יש ימים של עליות וימים של ירידות, אבל יש כמה תובנות שלקחתי איתי לדרך, כאלו שעוזרות לי להמשיך לצעוד גם כשקשה:

• הטבע כראי לנפש: למדתי להסתכל על העולם שסביבי - על האדמה, על הצמחים, על בעלי החיים. כשאני רואה איך הטבע משתקם מפגיעה, אני נזכר שגם בתוכי קיימת אותה חוכמה של ריפוי. אנחנו חלק מהטבע, והיכולת להתאושש טבועה בנו.

• הנשימה כעוגן יומיומי: התרגול הוא לא משהו שקורה רק על המזרן. זו היכולת להטמיע את השקט והוויסות לתוך הרגעים

  הקטנים של היום. לפעמים זו פשוט נשימה אחת מודעת באמצע סערה, שמזכירה לי שאני כאן, שאני בטוח.

• מהחלמה לשליחות: הבנתי שהידע והניסיון שצברתי, יכולים להפוך למתנה עבור מישהו אחר. המעבר מהתמקדות רק בהישרדות האישית שלי לרצון לשתף ולהעניק לאחרים, הוא חלק בלתי נפרד מהצמיחה שלי.

היום, כשאני מסתכל על הדרך שעברתי מהצבא, דרך הפעילות בקיבוץ ועד לקורס המורים של "אחים ליוגה", אני מבין שהכול שלוב זה בזה. אני ממשיך לצעוד, להעמיק ולבחור בחיים בכל יום מחדש.

כפי שאני תמיד אומר:

"כל יצור חי בטבע נדרש להתמודדות עם טראומה והשפעותיה; היא טבעית ויכולה לשמש כזרז לצמיחה ושגשוג."