יומן מסע אחות ליוגה – פרק 2: הזדמנות שנייה לריפוי וניקוי בריטריט שני של ״מסע לחיים״

לפני כמה חודשים, כשהצטרפתי לתכנית “מסע לחיים” של עמותת "אחים ליוגה", לא יכולתי לדמיין את הדרך שאני עומדת לעבור. כל חודש היה כמו שלב נוסף במסע פנימי שהולך ומעמיק, ובסופו של דבר, הגיע הריטריט המסכם. היה לי ברור שזה לא סתם עוד סופשבוע של תרגול. זה היה הרבה יותר מזה – זה היה רגע של סיכום, של חיבור, של תיקון והתחלות חדשות.

הזדמנות שנייה – לגלות מחדש את עצמי

הריטריט הזה, כמו מסע שלם, היה עבורי הזדמנות שנייה. הזדמנות לחזור אל עצמי, להתבונן מחדש במערכות היחסים שלי עם הגוף, עם המחשבות, עם הרגשות – וגם עם אנשים אחרים. אני לא יודעת אם כל אחד מרגיש כך, אבל אחרי 4 חודשים של תרגול והעמקה ביוגה, פתאום התחיל להיות לי מקום לפתח קשר אמיתי עם עצמי. תחושת חופש פנימי, שהייתה רחוקה ממני לפני כן, הפכה למרכיב משמעותי בתהליך.

חלק מהחוויות שהיו לי במהלך הריטריט היו מאוד אינטימיות. אני זוכרת את הרגעים של שקט, כשעצרתי ונשמתי, ופתאום הרגשתי איך כל מה שעובר בי משתנה – תחושת המתח שהתפוגגה, הכאב הפיזי שהתפוגג, והמחשבות שהיו כל הזמן בראש שלי – השתנו. היה לי מקום לשחרר, לתת למחשבות והרגשות להיות מה שהם, ולאפשר להם פשוט לזרום ולפנות מקום לחדש.

תיקון מערכות יחסים – לא רק עם עצמי

לאורך הריטריט, גיליתי איך הרבה מהקשרים שלי עם אחרים, במיוחד עם אנשים קרובים אליי, מושפעים מהקשר שלי עם עצמי. אם אני לא שלמה עם עצמי, אם אני לא מקבלת את עצמי כפי שאני, זה משפיע על איך שאני מתקשרת עם אחרים. הריטריט היה כמו מראה, שבאמצעותה יכולתי לראות את הדפוסים האלה – דפוסים של מתח, חוסר סבלנות, ביקורת – ולראות איפה אני יכולה לשחרר אותם. זה לא היה תהליך פשוט, אבל זה היה חשוב. פתאום מצאתי את עצמי פותחת את הלב מחדש, ולא רק כלפי עצמי, אלא גם כלפי אנשים שסובלים יחד איתי, שמתקשים כמוני. למדתי להבין איך תהליך פנימי של ריפוי יכול לעזור לי לשפר גם את הקשרים שאני מנהלת עם העולם שסובב אותי.

ללמוד ולתרגל – איך זה משנה את הכל

לאחר 4 חודשים של עבודה אישית ומעמיקה, הריטריט היה כמו סיכום של כל מה שלמדתי. לא מדובר רק בתרגול פיזי, אלא גם בתרגול נפשי ורוחני. זה היה זמן להסתכל פנימה ולבצע הערכה אמיתית של כל מה שעברתי. יכולתי לראות את הדרך בה התפתחנו, לא רק כקבוצה, אלא גם כל אחד ואחת מאיתנו כפרט.

היוגה הפכה להיות לא רק פעילות גופנית. היא הפכה לאורח חיים. כל נשימה, כל תנוחה, כל רגע של הרפיה – כל אחד מהם היה תזכורת לשמור על איזון, לחיות בהווה ולהיות נוכחת במלואי. זה מה שהריטריט עשה לי – הוא חידש את המוטיבציה שלי להמשיך לתרגל ולהיות קשובה לעצמי. זה תהליך שלוקח זמן, אבל אני יודעת עכשיו שזה חלק מהדרך שלי.

ההתחלה החדשה – זה לא נגמר כאן

הריטריט אולי היה סיום רשמי לתהליך, אבל עבורי זה גם היה התחלה חדשה. זה היה הזדמנות להתחבר לשאיפה שלי להיות יותר מודעת, יותר חומלת כלפי עצמי, ויותר נוכחת בחיים. תהליך הריפוי לא נגמר עם הריטריט. הוא רק מתחיל, ואני יודעת שיש לי את הכלים ואת התמיכה כדי להמשיך ולצמוח.

פסח מתקרב, וזה זמן מצוין להתחדש ולהתחיל מחדש.

בדיוק כמו שהחג מסמל את היציאה מעבדות לחירות, כך גם הריטריט הזה היה עבורי יציאה מהמקום שבו הרגשתי תקועה – והפניית מבט אל החיים החדשים שאני רוצה ליצור.

הזדמנות שנייה, כמו זו שהייתה לי במסע הזה, היא דבר יקר ערך. כל יום הוא הזדמנות חדשה להחלים, לגדול, ולצמוח. אני מרגישה מוכנה עכשיו, יותר מאי פעם, להמשיך את המסע שלי – בעזרת הכלים שלמדתי והלב הפתוח שהריטריט העניק לי.