כשהגוף זוכר: איך יוגה ומדיטציה תומכות בריפוי פוסט-טראומה הלכה למעשה?

יש חוויות שהגוף לא שוכח. גם כששקט מסביב – משהו בפנים נשאר דרוך.נשימה חצי קפואה. לב שפועם מהר מדי. תחושת נתק.הטראומה לא תמיד נראית לעין, אבל היא חיה בפנים – בגוף, בנשימה, במוח.

הטראומה לא רק בנפש – היא חקוקה בגוף ובמוח

אנחנו רגילים לחשוב שטראומה היא חוויה "רגשית", אבל היא נרשמת גם עמוק בגוף.במערכת העצבים, בשרירים, בנשימה – וגם במוח:באזורים שמעבדים פחד, זיכרון וסכנה.המוח לומד להיות בכוננות, גם כשאין איום.הגוף מתכווץ, הנשימה נתקעת – והאדם ממשיך "לחיות את זה", שוב ושוב.

איך יוגה ומדיטציה עוזרות?

הן יוצרות מרחב חדש. שקט.לא שבו שוכחים את הכאב – אלא כזה שאפשר לנשום בתוכו.מרחב שמחבר מחדש.

• ויסות עצבי – הנשימה והתנועה מאזנות בין מתח לרגיעה

• חיבור גופני בטוח – מאפשרים לחזור לגוף בלי פחד

• תחושת שליטה ובחירה – בכל תרגול, בכל תנועה

• עיבוד לא-מילולי – כשאין מילים, הגוף מדבר

• חיזוק חוסן – עקביות, שקט פנימי, תחושת מסוגלות

זה לא קסם. זו דרך.

יוגה רגישה לטראומה לא "מתקנת" את מה שנשבר –היא מאפשרת להיות עם מה שיש, בגוף שהוא קרקע ולא שדה קרב.לתת מרחב למה שמבקש תנועה.לחזור בהדרגה אל תחושת חיים. שייכות. נשימה שלמה.

ומה שקורה על המזרן – לא נשאר שם

בין אם זה תרגול אישי או מפגש בקבוצה,הרגעים האלה – של חיבור, הקשבה, בחירה – מחלחלים גם לחיים.לאט לאט נבנה משהו חדש: חוסן. תקווה. תנועה קדימה.

כי ריפוי הוא לא מחיקה – הוא נוכחות. והיוגה עוזרת לנו להיות נוכחים. מחפש/ת להעמיק בדרך היוגה - ללמוד וללמדכעשייה חברתית? אנחנו פותחים קורס מורים בנובמבר הקרוב! כל הפרטים כאן