לצאת מהמיצר - ולבחור בו מחדש

על חירות, גוף וגבולות בריאים // מסע אישי בין יוגה לפסח

כל שנה, כשפסח מתקרב, אני מרגישה את ההזמנה הזו מחדש: לצאת מהמֵיצר. מהרגלים ישנים, ממחשבות שמצמצמות אותי, מקולות פנימיים שאומרים לי מי אני אמורה להיות – ואיך. אבל השנה, בתוך כל התנועה הזו החוצה, פתאום הבנתי משהו חדש: כדי לצאת באמת מהמֵיצר – צריך גם לבחור בו.

מה זאת אומרת?

הרי כל תנועה של צמיחה, בטבע, מתחילה בהתנגדות.הזרע לא יכול לפרוץ את האדמה בלי הקרקע שלוחצת עליו.גזע העץ נבנה סביב גבולות ברורים, מחזיק את המשקל של הצמיחה.גם הגוף שלנו – ככל שהוא יציב יותר, מחובר יותר לאדמה, כך הוא יכול להכיל יותר תנועה, יותר אור, יותר חיים.

וככה זה גם בנפש:בלי גבולות – אין חופש.בלי קרקע – אין לאן לפרוץ.

יציאת מצרים מחדש – בכל תרגול

בסטודיו, על המזרן, אני שוב פוגשת את הסיפור הזה.הגוף שלי מבקש תנועה, מרחב, נשימה. אבל כדי שזה יקרה – אני חייבת להתחיל דווקא מההיפך: מההקשבה, מהסבלנות, מהבחירה לא לרוץ קדימה, אלא להרגיש איפה הגבול הבריא שלי היום.

וזה לא תמיד קל. לפעמים אני מגלה שאני במיצר – פנימי, רגשי, גופני וישנה תקיעות, אבל היופי הוא – שברגע שאני מפסיקה להילחם בזה, ומתחילה להתיידד עם הגבול, משהו נפתח. יש שם שקט. ויש שם כוח.

חירות אמיתית

המסע שלי עם יוגה ובמיוחד עם יוגה רגישה לטראומה מכוונת ריפוי, עם תנועה, עם הגוף – הוא מסע של חירות. אבל לא החירות שמדומיינת לנו כ״עושה מה שבא לה״. אלא החירות שמרגישה מתי לומר "כן" – ומתי "לא". כי אז, שתי המילים הללו מקבלות תוקף.

החירות שיודעת לעצור. לנוח. לבחור.

כמו ביציאת מצרים – קהילת אחים ואחיות ליוגה בה אני הווה, מזמינה לאיזון וריפוי מתוך בחירה -

לא רק לברוח ממה שכובל, אלא גם להתכוונן למה שמזין.

כי רק מתוך חוויה שלמה בגבולות בריאים, אפשר לחיות גם מחוצה להם בשלום.

להיות חופשייה – בתוך גבול. להיות בתנועה – מתוך יציבות. להיות אור ותודעה אינסופית – כי יש כלי שמכיל את זה.

שנדע את עצמינו באמת, בשמות ובצורות כולן.

באהבה גנגה