הקול שלך – מתנה נדירה

האם עצרת לאחרונה לשאול את עצמך – כמה את.ה נותנ.ת לקול שלך להישמע בעולם?

כמה את.ה בהסכמה לפתוח את הקול, לשיר, לתת לתדר שלך מקום? הקול הוא לא רק אמצעי תקשורת. הוא אחד הביטויים הכי ייחודיים, נדירים ומדויקים של מי שאת.ה ביקום הזה. אין עוד קול כזה. אף לא אחד נוסף.

במסורת היוגית, הקול נתפס כגשר בין הגוף לנפש, בין האנושי לאינסופי. תרגול של מנטרה – חזרה על צליל מקודש – פותח לנו שער לגעת בעצמנו באופן שמעבר למילים.

סיפור על התמסרות

אביגיל אמסטר, מפתחת את שיטת ״וואקל יוגה״ ואמנית קול אחת מסוגה שמלווה אותנו באחים.יות ליוגה, סיפרה בריטריט קהילה משהו שנגע בכולנו מאוד. ״גדלתי לתוך עולם של צלילים ושירה עם עצמי,״ היא מספרת, במשך שנים היא עמדה על במות כזמרת אופרה, מניפה את קולה אל חללים עצומים, מרגשת קהלים, נוגעת בנשמות. אך באיזשהו שלב, משהו החל להשתנות. הצלילים יצאו החוצה, אך לא תמיד מן המקום העמוק שבו נולדת שירה אמיתית. ההבעה הפכה טכנית, ולעיתים גם כואבת. "שרתי", היא משתפת, "אבל הרגשתי שהקול שלי לא נובע עוד מהלב. משהו נסגר".

הרגע המכריע הגיע דווקא מתוך תחושת ייאוש וכניעה. היא שאלה את עצמה בלב פתוח: איך לשוב לעצמי? איך לשוב אל שירת הלב? והתשובה לא בוששה להגיע. היא לא הופיעה כעוד תרגיל נשימה או תיקון טכני, אלא כהשראה פשוטה, כמעט לוחשת:"תעשי שלום עם כל הצלילים."

שלום עם החרחורים.שלום עם הכאב.שלום עם הקול הנמוך, הגבוה, והכל שביניהם.שלום גם עם הצלילים הפחות יפים, הבלתי מושלמים, הלא־צפויים.

מתוך הקבלה הזו, מתוך נכונות להקשיב לא רק למה שנעים, אלא גם למה שמגרד, צורם או נסדק – התרחשה תפנית. השירה שבה לזרום, לא עוד כניסיון להישמע מושלם, אלא כהתמסרות לאמת הפנימית.

אמנות ההתמסרות והדבקות

בסנסקריט יש מילה עתיקה – בהקטי. היא מתארת דבקות, מסירות, אהבה שאין בה אחיזה אלא שחרור. בדיוק כמו שהקול של אביגיל נפתח מחדש מתוך ההסכמה להפסיק להילחם בו, כך גם הלב שלנו נפתח כשאנחנו מוכנים להתמסר – לא לשלמות, אלא לחיים עצמם, עם כל ריבוי הצלילים שבהם.

היוגה מלמדת אותנו כי פתיחת הלב איננה פעולה חד־פעמית אלא תרגול מתמשך:

• לפעמים היא קורית דרך תנועה.

• לפעמים דרך נשימה.

• ולפעמים, דרך קול.

הקול הוא שער. הוא מחבר אותנו פנימה, אל עומק הרגש, ואל החוצה – אל הקשר עם אחרים והיקום כולו. כשאנחנו לומדים לקבל את הקול שלנו, על כל גווניו, אנחנו לומדים גם לקבל את עצמנו. וכשאנחנו מקבלים את עצמנו, מתאפשר גם מקום אמיתי לאחרים – לקולותיהם, לשונותם, ולצלילים שהם מביאים לעולם.

אום (Om) הצליל שמכיל את הכול

המסורת היוגית רואה במנטרה אום את אם הצלילים. אבל אום איננו צליל אחד – הוא מתפרק לשלושה:

צליל ההתחלה - מצב התעוררות וערות, בריאה ויצירה מתבטא בהברה ״אה״ = A

צליל האמצע - מצב חלימה, זרימה ועיכול מתבטא בהברה ״או״ = O צליל הסיום - מצב שינה עמוקה, התכנסות ועצירה מתבטא בהברה ״ממ״ - M

שלושת הצלילים משקפים גם את שלוש הגונות – שלושת איכויות הטבע:

• ראג'אס – תנועה, יצירה, דחף קדימה.

• סטווה – איזון, הרמוניה, המשכיות.

• טמאס – מנוחה, התכנסות, סיום.

החיים, ממש כמו אום, נעים כל הזמן בין שלושת האיכויות האלו.

חזרה לאיזון

כשלוקחים כמה נשימות ומפיקים בקול רם את הצליל אום, אנחנו מזכירים לעצמנו שהכול קיים בנו – היכולת ליצור, להמשיך, לסגור ולנוח.התרגול מאפשר לנו להשיב את עצמנו אל מרכז מאוזן, בין שלושת הכוחות הללו שבתוכנו ובטבע שסביבנו.

תרגול קצר

אני מזמינה אותך לעצום עיניים, לשאוף עמוק דרך האף, ובנשיפה להשמיע בקול את הצליל אום. תן.י לקול לרטוט בגוף, להדהד בחזה ובגרון.חזור.י על כך שלוש פעמים, ושים.י לב – האם משהו בתוכך התארגן מחדש?