7 באוקטובר וירח מלא - אור דרך הסדקים

היום, כשאנחנו ניצבים שוב אל מול חג סוכות, קשה שלא לחוש את המתח המובנה בתוכו. ערב של ירח מלא ומעבר לט״ו בתשרי, ערב שהוא גם מעבר לתאריך ה-7 באוקטובר...

החג הזה, זמן שמחתנו, נופל שוב בצל כבד. שנתיים עברו מאז השבר הגדול, ואנחנו בונים את הסוכה – המבנה הפתוח, הארעי והכמעט שקוף – כשכולנו זוכרים כמה דק ועדין יכול להיות הביטחון.

הפעם, המתח הזה כולל את הידיעה הקורעת: לא כולנו בבית. אנחנו חוגגים כשלבנו עם השבויים והחטופים שאינם איתנו, עם משפחות החללים והנרצחים שחיות יום-יום את החוסר והריק, ועם אחינו ואחיותינו שנלחמים להגן עלינו בחזית וגם בעורף.

בסופו של דבר, כל אחד ואחת מאיתנו חווים סוג של מלחמה – ברוב הזמן, או בחלקו המכריע – בין קירות ביתו או בתוך קירות ליבו. לתוך המציאות הזו מגיעה הבחירה העיקשת שלנו: זו של אלו שמנסים להמשיך לאחוז בנקודות של אור ובתקווה, לנגד הזרם העז של חרדה, אלימות ורגשות קשים שמאיימים להטביע.

זוהי מטאפורה חזקה למקום שבו אנחנו נמצאים:

כולנו באותה סירה, שקירותיה נעשים דקים ושבריריים יותר.

הסוכה העדינה והחגיגית באה ללמד אותנו מתנה שמגיעה עם הארעיות: לא לחפש את היציבות בחוץ, בקירות הבטון או בגגות האיתנים. כשהכל חיצוני נחלש, אנחנו מוזמנים לגלות את הבית האמיתי שנושא אותנו: הגוף שלנו, הנשימה שלנו, ומרכז השקט בתוכנו.

כמי שבוחרים בדרך היוגה וההתפתחות האישית, זוהי הקריאה שלנו: מול הפגיעות והפתיחות של הסוכה, אנחנו מוזמנים לתרגל קרקוע אמיתי, גם כשהרוח ממש ממש חזקה.

אז איך מוצאים את האור?

הסכך בסוכה נועד להיות פתוח, כדי שנוכל לראות את הכוכבים ואת האור. גם כשהכאב חונק והזיכרון משתק, עלינו לזכור שהבחירה למצוא את האור היא אקטיבית.

אין מדובר ברגש אוטומטי של "שמחה," אלא בעבודה פנימית יומיומית:

1. הנשימה כעמוד תווך: כשהחרדה מתגברת או המתח עולה, הבית החיצוני שלנו קורס. אנחנו פונים לנשימה. כל שאיפה ונשיפה הופכות לעמוד שדרה פנימי יציב, מעגן אותנו לרגע הזה, ומאפשרות ויסות רגשי גם כשבחוץ סוער.

2. לגיטימציה לכאב: דרך רוחנית אינה דורשת מאיתנו "להתגבר" או "לחייך בכוח". חוסן הוא היכולת להחזיק גם את הכאב, ולהכיר בו מבלי לתת לו לנהל אותנו. היו רכים עם עצמכם. חמלה עצמית היא המצווה העמוקה ביותר של ימינו.

3. התקווה כהחלטה יומית גם כשזה דורש מאמץ: האור אינו מגיע רק מלמעלה; הוא מתחיל מהפעולה שלנו. כל תנועה מודעת, כל מדיטציה קצרה, כל פנייה כנה לעזרה, היא סדק שאנחנו יוצרים כדי שהתקווה תוכל להיכנס דרכו.

לצעוד יחד אל הסוכה הבאה

השנה הזו הייתה הוכחה לכך שכולנו קהילה אחת, נושמים ומתמודדים יחד. כשאנחנו מתכנסים בסוכה המטאפורית של תרגול קבוצתי, כמו בשיעור יוגה), אנחנו למעשה אומרים: "אני מוכן להיות חשוף, אבל אני לא לבד."

מי ייתן ונמצא את הכוח להיות עדים לכל מה שעבר, ובאותה נשימה, להמשיך לבחור בחיים, באור ובתנועה.

מאחלים לכולנו חג סוכות של חוסן, קרקוע, וגילוי הבית הפנימי.

לפלייליסט תרגילים קצרים לויסות ואיזון לחצו כאן

באהבה, צוות אחים ואחיות ליוגה