לשחרר את הצורך לדעת: מה היוגה מלמדת אותנו על חוסר ודאות?
לקראת הבחירות המתקרבות, אני מוצאת את עצמי חושבת על התחושה הזאת שמלווה אותנו בתקופות
של ציפייה. הרצון לדעת מה יקרה, התקווה שמה שאני מייחל/ת לו יקרה, ולפעמים גם החשש מפני מה שעוד לא ידוע. התחושה הזו לא שמורה רק לרגעים כאלה, אלא פוגשת אותנו גם בחיים האישיים, במערכות היחסים שלנו ובתהליכי הריפוי שאנחנו עוברים. אנחנו רוצים לדעת לאן הדברים הולכים, לנסות להתכונן, למצוא איזושהי ודאות בתוך מציאות שלא תמיד מאפשרת לנו אותה.
אפריגרהה: האמנות של אי-היאחזות
בפילוסופיית היוגה יש מושג שנקרא אפריגרהה (Aparigraha), שפירושו אי-היאחזות. הוא מזמין אותנו להתבונן במה שאנחנו נאחזים בו; לא רק בחפצים או ברכוש, אלא גם בציפיות, בתוכניות ובצורך שהמציאות תתפתח בדיוק כפי שאנחנו מקווים.
אי-היאחזות אינה אומרת שעלינו לוותר על הרצון שלנו, להפסיק לקוות או להשלים עם המציאות. בעיניי, היא מציעה אפשרות אחרת: להמשיך לרצות, לפעול ולקוות, ובו בזמן להכיר בכך שלא הכול נמצא בשליטתנו.
עבור מי שמתמודדים עם פוסט-טראומה, חוסר ודאות עשוי להיות מאתגר במיוחד. כשהגוף והנפש התרגלו להיות דרוכים ולחפש סימנים לסכנה, הידיעה מה עומד לקרות יכולה להרגיש כמו צורך בסיסי. בתרגול היוגה אנחנו לומדים, בהדרגה ובעדינות, לשהות גם במה שעדיין לא ידוע. דרך הנשימה, התנועה ותשומת הלב לגוף, אנחנו יכולים לחזור אל הרגע הזה. לא כדי לפתור את העתיד, אלא כדי לפגוש את ההווה.
לחזור אל הגוף, אל הרגע הזה
אז מה אפשר לעשות כשאנחנו מרגישים שהמחשבות על מה שיקרה תופסות יותר מדי מקום? לפעמים, כדאי להתחיל דווקא מהגוף. לעצור לכמה רגעים, לנשום, להניע את הגוף ולאפשר למתח להתרכך. אני מזמינה אתכם ואתכן להתנסות בתרגול ברכות לשמש עם טל, לשחרר מעט מהמתח שהצטבר >>
אנחנו לא תמיד יכולים לבחור מתי המציאות תשתנה או כיצד הדברים יתפתחו. אבל אנחנו יכולים לתרגל את האופן שבו אנחנו פוגשים את חוסר הוודאות. אולי אנחנו לא חייבים לדעת מה מחכה לנו בהמשך הדרך כדי להיות נוכחים בצעד הבא.
תגובות